לאורך היסטוריית תולדות הלבוש
החל מתקופת יוון ורומא העתיקה הכיווצים בבגד תמיד תפסו מקום של כבוד.
תפקידם העיקרי הוא יצירת נפח בבגד או להסתרה ובהמשך כמוטיב אופנתי וטרנדי ליצירת דרמה, נוכחות, הדגשת קווי מתאר לגוף הנשי, הדגשת המותן או אזורים אחרים והסתרת אזור הירכיים והבטן.
ככל שיש יותר כיווצים בבגד הנוכחות גדולה יותר וככל שיש יותר בד בבגד, העיד על מעמדה של הלובשת .
בתקופה העתיקה ניתן לראות הכיווצים בשמלות נשים באזור החזה, מותן וכתף.
השמלה לרוב הייתה תפורה כיחידה אחת, ואפשרה להעניק מראה של צללית מוארכת וצרה.
החל מהמאה ה- 15
הכיווצים נוספו בחצאיות הקלאסיות על מנת להעניק מראה של מותן צרה, הסתרת אזור הירכיים. או ששימשו להסתרה בהשפעת הנצרות הקתולית בהנהגתה של איזבלה מלכת ספרד, שהכתיבה אופנה נוקשה המסתירה את קווי מתאר הגוף הנשי. הכיווצים נוספו למעשה כמעט בכל מיקום בבגד בשרוולים, בקו הצוואר/ מחשוף וכו'.
החל מתקופת הרנסנס מאה ה- 16, חל שינוי תפיסתי וכך גם בלבוש הנשי.
נפח החצאיות החלו להיות "מוגזמות" ליצירת צללית עם מותן צרה מאוד ויצרו את הנפח בעזרת יצירת כיווצים בקו המותן בתוספת תחתיות וקרינולינות מתחת להעניק נפח גדול יותר, כשהשיא היה במאה ה-17-18, אופנת הרוקוקו, הידועה בחצאיות בעלות הנפח המוגזם.
תפקיד נוסף לסגנון, הצהרה למעמדה החברתי והכלכלי של הלובשת מאחר והבגד כזה היה צורך המון בד ובמקרים מסוימים גם הבעת דעה פוליטית / אישית בעזרת הלבוש, מאחר שלנשים בתקופה זו לא היה מעמד או זכויות והיו נתונות תחת חסות בעליהן, אביהן או קרוב משפחה אחר ולא היה אפשרות ביטוי אחר.
במהלך ההיסטוריה הכיווצים "דילגו" במיקומים שונים לפי צווי האופנה המקובלים לתקופה.
בתקופת מלחמת העולם השנייה
ולאחריה הכיווצים כמעט נעלמו מטעמי חיסכון בבד ובזמן התפירה, מאחר והעולם היה במיתון עקב הלחימה ותוצאות המלחמה באירופה, ארה"ב ואנגליה. השימוש היה בעיקר בבדים פשוטים (יחסית), זולים, בעלי מראה נוקשה שפחות התאימו לכיווצים ולמראה הרך שהם יוצרים.
מי שהחזיר את גדולתם למרכז הבמה, היה קריסטיאן דיור בסוף שנות ה-40 תוך יצירת סקנדל עולמי ושבירת מיתוסים והצהרות כלכליות, בעזרת חצאית פעמון בעלת מותן מכווצת, חצאית שצורכת הרבה בד (אורך חצאית + רדיוס מותן X 4) ועורר סערה בעולם האופנה ואף לדיונים בממשלות השונות.
חצאית זו עוצבה כחלק ממגמה להחזיר את "נשיות" למרכז הבמה ובהמשך להחזיר את האישה "הביתה".
לאחר תקופת מלחמת העולם השנייה שבה נשים רבות הצטרפו למעגל העבודה והחליפו את הגברים שנלחמו בחזית בתעשייה ומפעלים.
כיום, ניתן למצוא הכיווצים בכל מיקום בבגד
עיקרון יצירת הכיווצים פשוט מאוד
לוקחים קטע בגזרה, מרחיבים ולאחר מיכן מכווצים בתפירה למידה המקורית.
מידת הכיווץ היא לפחות פי 2 מהקטע הנבחר.
אפשר ליצור כיווץ בצורה סימטרית או א- סימטרית בהתאם לעיצוב ואפשר למקם הכיווץ בכל מקום בבגד: קו צד, מקו האמצע, קו צוואר, שוליים, קו כתף, שרוול וכו' הכל בהתאם לטעם האישי והעיצוב.
לקבלת השראות מומלץ להסתכל בכתבות אופנה, לקרוא מאמרים על תולדות הלבוש, או להסתכל באתרי השראה למינהם.
לפניכם הסבר על עקרון יצירת הרחבה לכיווץ הצורה סימטרית.
לקביעת רמת הכיווץ: פי 2 מאורך הקטע הנבחר, אפשר יותר בהתאם למה שרוצים ולעיצוב הבגד.
1. סימון קטע המיועד להרחבה
2. שרטוט קווי הרחבה במרחק שווה
3. ממספרים את הקטעים שנוצרו
4. גזורים ומרחיקים את החלקים במידה שווה ומקבעים בעזרת סלוטייפ
5. מעתיקים מחדש את הגזרה.
6. סימון פיקים בתחילת קטע הכיווץ ובסופו. ממליצה לרשום על הגזרה את מידת האורך המקורית (לפני ההרחבה), כדי שנדע לאחזו מידה לכווץ חזרה.
כיווץ א- סימטרי לצד אחד
1. העתקת חלק הגזרה בשלמותה
2. שרטוט קווי הרחבה רוחב כל הגזרה ומספור חלקים
3. גזירת קווי הרחבה עד כדי 2 מ"מ לפני סיום קו ההרחבה
4. הרחקת החלקים בצורה שווה בצד אחד בלבד כמעיין מניפה, מומלץ להדביק בסלוטייפ
5. העתקת החלק לאחר הרחבה תוך סימון פיקים בתחילת הרחבה ובסופה ורישום מידת האורך המקורי
6. חוט הישר מקביל לקו אמצע בחלק שלא הוזז .
ואיך תופרים ויוצרים את הכיווצים ?
מצורפת תמונת הסבר
