המקצוע (השני) העתיק בעולם

כששואלים מה המקצוע העתיק בעולם, אני עונה "תפירה".
משחר ההיסטוריה הביגוד העסיק את האנושות  וישנם עדויות למחטים לתפירה מלפני 42.000 שנה בסין וסיביר שיוצרו מעצמות. באירופה נמצאו עדויות מלפני 26.000 שנה.
הלבוש בתחילה שימש ככסות לגוף לצורך הגנה בלבד ממזג האוויר וככל שהאדם התפתח, החברה והקדמה הלבוש תפס מקום מכובד בחברה וסיפק פרנסה לכל העוסקים במלאכה.
בתקופה המוקדמת לציידים (עורות ופרווה), לחקלאים ליצור חוטים לאריגה מהצומח, למגדלי פרוותיים למיניהם (צמר לייצור חוטי אריגה וסריגה, פרוות וכו', ליצרנים למיניהם, תופרות, חייטים והחל  מהמאה ה- 18 עם המצאת מכונת התפירה והמהפכה התעשייתית התפתחה תעשיה שלמה סביב נושא האופנה והביגוד כפיי שאנו מכירים היום שמפרנסת מיליונים ברחבי העולם.
אין מדינה שהתפירה לא נוגעת בה בצורה כזו או אחרת וכיום בהרבה תחומים הטקסטיל משולב בהם בצורה כזו או אחרת ותעשיות שלמות מבוססות על מקצועות הטקסטיל למיניהם.

אני לבוש משמע אני קיים

מרגע שנוצרה בחברה היררכיה חברתית ומעמדות חברתיות, נושא הביגוד התפתח ושימש לא רק לכסות והגנה כאם גם לביטוי למעמד חברתי, מדיני, שימוש לאמירה כזו או אחרת, לתדמית, הגדרת תפקיד, יכולת כלכלית וכו'.
הבגד למעשה משמש כאמירה ללא מילים ומייצג את הלובש אותו.
לאורך ההיסטוריה אף נוצרו חוקים ברורים ללבישת בגדים לפי מעמדות חברתיים ובעלי תפקידים, ואדם ממעמד נחות שלא התלבש בהתאם למעמדו, נחשב למתחזה ונענש בהתאם.
בתקופת ימי הביניים מעשה כזה אף נחשב לכפירה שעונשה מוות.

חוקי לבוש מגדרי

היו חוקים ברורים לגבי לבוש מגדרי. הנושא אף מוזכר בתנ"ך – אישה לא תלבש מלבושי גברים וההפך כלומר לנשים אסור ללבוש בגדי גברים ולגברים אסור ללבוש בגדי נשים וחוקים נוספים המתייחסים לאביזרים, תכשיטים וכו'.
תקופת ימי הביניים שבה הנצרות הקתולית שלטה, הוגדרו חוקים ברורים מאוד לגבי לבוש מגדרי לקודי לבוש קפדניים שחלקם מלווים אותנו עד היום גם מבלי שנשים לב לכך כמו מדים, קודי לבוש במקומות עבודה וכו'.
ככל שנושא המעמדות החברתיות התפתח, כך התפתח נושא הלבוש והאופנה והדרישה לאנשי מקצוע. ככל שמעמדו של הלובש היה גבוהה יותר, כך בגדיו היו יקרים יותר ויותר אנשי מקצוע עמלו על הבגד : יבוא בדים, תפירה, רקמה וכו' כשמלאכת התפירה נעשתה בתפירה ידנית בלבד, עד המצאת מכונת התפירה במאה ה- 18.
החל מהמאה ה- 15, נוספו אביזרים נוספים שיוצרו ידנית לתחום התפירה כמו סיכות תפירה, שרוכים, טבעות ברזל לרכיסה, כפתורים, אביזרים לעיצוב בגד והגוף, מגהץ ידני ועוד.
כך החלה להתפתח תעשיה שלמה סביב הנושא.

המצאת מכונת התפירה

 

המצאת מכונת התפירה במאה ה- 18, אפשרה לייצר בגד במהירות יחסית, באיכות תפירה גבוה ללא מאמץ יחסי ואפשר להוזלת הבגד למכירה לכלל האוכלוסייה ובעיקר אפשר לנשים להתפרנס.
עד אז תכולת ארון הבגדים היה מצומצם מאוד: בגד- שניים  ליום חול ובגד ליום חג, בגלל עלות הבגד ורוב האוכלוסייה לא יכלה להרשות לעצמה בגד חדש לעיתים קרובות.

התדמיתנות כפי שאנו מכירים היום התחילה להתפתח החל מהמאה ה-14- יצירת שבלונות לבגד שמותאם למבנה הגוף. ומאז הנושא רק מתפתח.
הגזרות כפי שאנו מכירים היום פותחו ע"י מ. מילר בסוף המאה ה-19 בגרמניה. שיטה שבה חישובי המידות נעשות ע"י נוסחאות בהתאם לפרופורציות גוף לנשים וגברים.
שיטת מילר כיום היא השיטה המובילה לשרטוט גזרות בכל תעשיית האופנה ועליה מבוססות רוב שיטות התדמיתנות המוכרות לנו.
לאחר מלחמת העולם הראשונה, תעשיית האופנה התפתחה בקצב מואץ בעקבות שינויים במבנה החברתי שהיה קיים עד אז, ביטול המעמדות החברתיות, מעמד האישה קודם, נשים שתרמו למאמץ המלחמתי בעורף ככוח עבודה שהחליף הגברים שלחמו בחזית, המשיכו לעבוד ולהתפרנס ולא היו תלויות כלכלית ויכלו להרשות לעצמן לרכוש בגדים, מצבן הכלכלי הוטב והן החלו לדרוש שוויון שהתבטא גם בסגנון הלבוש שנעשה משוחרר יותר והמכנסיים שנחשב לפריט לבוש גברי הוכנס כחלק למלתחת הנשים.
תנועות לשחרור האישה הוקמו ופעלו למען קבלת שוויון בכל התחומים.
1921 קוקו שאנל פתחה את בית האופנה הראשון שלה ויצרה מהפך בתפיסת העולם בנושא האופנה והלבוש הנשי ועל תרומתה לקידום מעמד האישה נכתב רבות.
לאחר התאוששות העולם ממלחמת העולם השניה, תקופה שבה כלכלת העולם סבלה ממיתון קשה, היה ניסיון "להחזיר" את האישה הביתה בעיקר בארה"ב, לאחר שבמהלך המלחמה נשים תפקדו והחלו למלות תפקידים שהוגדרו כ"גבריים" בכל התחומים, ניסיון זה כידוע כשל ונשים החלו למלות תפקידי מפתח בכל התחומים.
1947 כריסטיאן דיור עיצב את חצאית הפעמון העשירה ויצר שערורייה עולמית מאחר וחצאית זו סימלה בזבזנות ופזרנות בגלל כמות הבד שנדרשת לתפירה ובכך פתח עידן חדש בתולדות האופנה: אופנה חדשנית, מקורית בעיצוב שתואם את הלך רוח תמורות העולם מבחינה פוליטית, חברתית, מדינית ותרבותית.

כל תחום הטקסטיל, תפירה והתדמיתנות התפתח: טכניקות עבודה, מיכון התעשייה ובהמשך דיגיטציה של כל תחום האופנה והטקסטיל.
כיום, תעשיית הטקסטיל מפרנסת מיליונים בכל רחבי העולם יצרה אין ספור מקצועות שנגזרות ממנה:
תדמיתנות, סטיילינג, תפירה, דוגמנות, בתי ספר ועוד תת מקצוע שנגזרים מהאופנה.
מדינות שלמות מבוססות על התעשיה: יצור בדים, תפירה, פיתוח מוצרים, אביזרים, מוצרי טקסטיל, טכנולוגיית בדים למטרות מגוונות ועוד. תחום שלכל מקום שתביטו בו תתקלו בו.

לסיכום:

הלבוש יצר שפה שלמה עשירה, מובנת וברורה לכל ללא מילים שבכל מקום משתמשים בה.
האופנה מגשרת פערים בין עמים מדינות ודתות ויצרה שיתופיי פעולה חובקות עולם. תרמה רבות לאורך ההיסטוריה בתחומים רבים ועדיין ממשיכה לתרום.
ולחשוב שהתעשייה האדירה הזו שמפרנסת מדינות שלמות (וגם אותי) התחילה ממחט עשויה עצם לפני 42.000 שנה… מדהים!

לשרותיי תדמיתנות ממוחשבת, פיתוח קולקציות ויעוץ, השאירו הודעה ואצור קשר בהקדם